שלמה המלך והדבורה

כותב: זוהר גרץ'

יום אחד, יום קיץ חם אחרי הצהרים, שכב שלמה המלך בגנו, לנוח בצל עץ התאנה,

ומסביב שקט, והמלך נרדם, ישן המלך, לפתע פתאום קם בקפיצה בגלל שדבורה

קטנה עקצה אותו, את המלך באף שלו!

אוי ואבוי, היה האף מתנפח וגם כואב, ושלמה המלך כעס מאוד, הוא רצה להכות בדבורה,

אמרה לו הדבורה, אל נא המלך, אל נא תכה, דבורה קטנה אני עוד לא למדתי

להבחין בין אף לפרח ובין אף לאף, ואף המלך יפה כמו פרח, ואם הייתי יודעת

הייתי נזהרת, בבקשה, רק הפעם סלח לי על הטעות שלי

ויום אחד אולי אוכל להשיב לך טובה.

עופי לך דבורה, קרא המלך, לפני שאתחרט.

עפה הדבורה ונעלמה והמלך שכח מה שקרה והאף שב והיה כמקודם.

והנה יום אחד באה מלכת שבא היפה והחכמה אל הארמון, לנסות לנצח את המלך שלמה בחידות

ועל כל שאלה וחידה המלך מיד מצא תשובה.

פתאום אמרה מלכת שבא: עוד חידה אחת נשארה והיא הקשה מכולן,

אם גם אותה תדע לפתור, אומר כי אתה ניצחת ואם לא תדע, ניצחתי אני.

מלכת שבא הביאה למלך פרחים, עשויים כולם משי חוץ מפרח אחד, פרח אמיתי, קשה היה להבחין בין פרחי

המשי לפרח האמיתי כי כולם דומים, אמרה מלכת שבא בליבה: הפעם הזו ניצחתי, לעולם לא ימצא המלך תשובה לחידתי

כי לא ידע איזהו הפרח האמיתי והמלך שלמה עומד וחושב ואינו יכול להחליט, מי מהם הפרח האמיתי??

ופתאום דבורה קטנה נכנסה לחדר והתיישבה על הפרח האמיתי!

זאת הייתה אותה דבורה שאז המלך חס על חייה!