פוסידון היה מבכירי האלים באולימפוס, שני בחשיבותו רק לזאוס, ראש האלים. נקל להבין זאת על רקע היותה של יוון ארץ השוכנת לחופי ימים, שרבים מתושביה היו ימאים ודייגים.

פולחן פוסידון היה נפוץ מאוד ביוון העתיקה, ומקדשים רבים נבנו לכבודו. הוא היה האל העיקרי של מספר ערים ברחבי יוון, לרבות עיר הנמל קורינת. באתונה הוא היה שני רק לאתנה, פטרונית העיר. במיוחד זבחו לו מלחים ויורדי ים, שהקריבו לו פרים וסוסים, בתפילה שהוא יסייע להם במסעם על פני הים. גם יושבי היבשה ייחסו לו חשיבות רבה והתפללו שהוא לא יכה אותם ברעידות אדמה.

פוסידון היה בנם של הטיטאנים קרונוס וריה, ואחיהם של זאוס, הרה, האדס, הסטיה ודמטר. עם היוולדו, אביו בלע אותו שלם אל תוך בטנו, כמו את שאר ילדיו וילדותיו (למעט זאוס) בשל חששו מהנבואה שאחד מילדיו ידיח אותו ויתפוס את מקומו כבכיר האלים. על אף תוכניתו של קרונוס, הנבואה הוגשמה בסופו של דבר על ידי זאוס, שהכריח את אביו להקיא את אחיו ואחיותיו.

זאוס, יחד עם אחיו ואחיותיו המשוחררים, יצא למלחמה כנגד אביו ושאר הטיטאנים. בסופו של דבר, הוכרע קרונוס, הורד מכיסאו ונכלא, והשלטון בעולם ובסדרי היקום עבר לידי האלים הצעירים, הם האלים האולימפיים. אולם, בתחילה התעוררו מחלוקות בין שלושת האחים בשאלת חלוקת השלטון: פוסידון והאדס לא הסכימו שזאוס יהיה השליט היחיד, כיוון שהם אחיו הבכירים, שנלחמו לצידו נגד הטיטאנים.

על פי עצתו של הטיטאן החכם פרומתאוס חולק השלטון בעולם בין שלושת האחים: זאוס קיבל את השמים והארץ, האדס קיבל את העולם התחתון ונעשה אל השאול, ולפוסידון ניתנה השליטה בימים ובאוקיינוסים.