במיתולוגיה היוונית, זֶאוּס הוא אל השמים, מטיל הברק והרעם, בכיר אלי האולימפוס ושליטם. זאוס הוא בנם של הטיטאנים קרונוס וריאה. הוא מטיל הרעם והברק, אחראי על המשפט והצדק והוא דמות המפתח במיתולוגיה היוונית, בהיותו אביהם-מולידם של מרבית האלים החשובים וגיבורי המיתולוגיה. החיה המקודשת לזאוס היא העיט והעץ המקודש לו הוא אלון.

מקדשים הוקמו לכבודו של זאוס בשטח נרחב של ארצות לחופו של הים התיכון, מאסיה הקטנה שבמזרח ועד סיציליה שבמערב. מוקד הפולחן המרכזי לזאוס היה באולימפיה , שם נערכו לכבודו גם המשחקים האולימפיים העתיקים.

זאוס היה השישי והאחרון מבניהם של קרונוס וריאה, הטיטאנים. אחיו היו: הסטיה, דמטר, הרה, פוסידון והאדס. בנבואה אשר רבצה על קרונוס, ואשר סופרה על ידיגאיה ואורנוס, נאמר כי אחד מבניו ידיח אותו משלטונו בעולם. בשל כך, נהג לבלוע את ילדיו בזה אחר זה מיד כשנולדו. אולם ריה סלדה מכך, וכאשר נולד זאוס, נתנה לבעלה אבן עטופה בד במקום בנה. קרונוס בלע את האבן והיה בטוח כי בלע את בנו.

ריה ילדה את זאוס בכרתים, במערה מוסתרת, והנימפות אדרסטיאה ואידיאה השקו אותו בחלב העז אמאלתיאה; ושדים רקדו סביבו ועוררו רעש כל זמן שבכה, על מנת שאביו לא יישמע את בכיו. זאוס גדל בסתר, עד שהגיע למלוא כוחו, ומשהגיע לבגרות יצא לשחרר את אחיו. הוא הערים על קרונוס, כדי שיקיא את אחיו של זאוס, הוא נתן לו צוף מתוק, המשקה האהוב על קרונוס שהכינו לו משרתיו, מעורב בסם הקאה. קרונוס, שלא הכיר את בנו, שתה בשמחה את המשקה והקיא את ילדיו מיד. כשחברו האלים יחד, הם נלחמו בטיטאנים, שבראשם קרונוס.

הטיטאנים לא מיהרו לקבל את מרות האלים החדשים. במשך עשר שנים השתוללה מלחמה בין הדורות. לבסוף, שיחרר זאוס את אחיו של קרונוס, הקיקלופים, מכלאם שבטרטרוס, ואלה העניקו לו את כלי נשקו הקטלניים: הברק והרעם. בנוסף, שיחרר גם את הענקים בעלי מאה הזרועות ("הקטונכיירים"), ובתמורה ניצבו אף הם לצידו. יחד הכו האלים ובני בריתם בטיטאנים, עד שלבסוף נאסרו האחרונים בכלא עשוי ארד, תחת משמר הענקים. אטלס - הטיטאן נאלץ לשאת את השמים על גבו - הורשה להישאר מחוץ לכלא, אך הוא סבל מאוד. קרונוס נקצץ לאלף חתיכות במגלו והושלך לטרטרוס.